מסע בעקבות גאודי

אנטוני גאודי נולד בספרד ב-1852, שימש כארכיטקט, אך התפרסם בעיקר לאחר מותו. סגנונו הייחודי – המודרניסטה, הושפע בעיקר מאדריכלות גותית והטבע שאהב כל כך תוך שימוש בקווים עגולים המסמלים זרימה והמשכיות אותם שילב בצורה נהדרת עם פסיפסים של שברי חרסינה צבעונית (אומנות אותה למד ממשפחתו שהתעסקה בקרמיקה). לרוב שילב גאודי בין מספר עבודות בו זמנית והתעסק במכלול – בפנים וגם בחיצוניות של מבנים. גאודי לא נהנה מיחס אוהד ליצירתו הייחודית , ולבסוף מצא את מותו כאחד העם, כשנדרס מחוץ לפרויקט הגדול ביותר שלו – כנסיית המשפחה הקדושה. לאחר מותו קיבל את היחס לו כמה במשך זמן רב כל כך ומספר מהמבנים שהקים אף הוכרזו כאתרי מורשת עולמית על די אונסק"ו.

עבודתו הראשונה של אנטוני גאודי תוכננה לשמש כבית קיץ עבור אחד מעשירי העיר. המבנה הנראה מבחוץ כארמון מתנשא לגובה של ארבע קומות ובנייתו ארכה כ-5 שנים בעקבות קשיים כלכליים. מבנה זה בנוי בחלקו בצורה ישרה וחלקו מעגלית וכולל שימוש בקרמיקה בצבעי כחול-לבן וכן פרחים בצבע צהוב. הרהיטים בתוך המבנה עוצבו גם הם בהשראתו של גאודי.

הבניין נבנה לבקשתו של הבנקאי אוסבי גואל לאחר שהתרשם מעבודה אחרת של גאודי מתוך כוונה שישמש לו כבית בברצלונה. בשל אילוצי מקום הבית המפואר התנשא לגובה של 6 קומות ונבנה כך שמאפשר כניסת מרכבות לקומת המרתף והורדת נוסעיהם בקומת הקרקע.

למעשה מדובר בכנסייה שנבנתה במקור עבור עובדיו של אוסבי גואל אך בנייתה נקטעה באמצע עקב קשיים כלכליים ולכן הושלם רק המרתף. לצורך עיצוב הכנסייה עשה גאודי ניסוי מעניין עם כוח הכבידה על מנת לדמות את התנועה של הקשתות התומכות במבנה. מסקנות אותו ניסוי יושמו לאחר מכן גם לצורך בניית כנסיית המשפחה הקדושה.
 

בין המבנים ה"סטנדרטיים" ביותר אותם עיצב גאודי. מבנה זה, עליו גם זכה גאודי בפרס הבניין היפה ביותר מטעם עיריית ברצלונה, תוכנן עבור משפחה מתחום הטקסטיל ומשלב בצורה יפהפייה מרפסות עגולות וקשתות בראשו.

בניין מגורים אשר נקרא על שם באליו קזנובס ועוצב מחדש על ידי אנטוניו גאודי בהשראת הסגנון הייחודי שבזכותו התפרסם – המודרניסטה. גאודי הוסיף קומה חמישית נפרדת עבור המשרתים וכן שיפץ באופן יסודי את החזית וגב הבניין והוסיף חצר פנימית. בקומה הראשונה של הבניין בה שכנו בעלי הבית הוסיף מרפסות בעלות עיצוב ייחודי וקווים מעוגלים. במבנה יש שימוש נרחב בקרמיקה ומוזאיקה המוסיפים צבעוניות מרעננת, זכוכית עם דוגמאות, ארובות המצופות בפסיפס צבעוני. יש המפרשים את אריחי הגג כמעין קשקשי הדרקון ואת הצריח כפגיונו של הקדוש (קוטל הדרקון – מוטיב לאומי מושרש).

מבנה זה הוא הבית הפרטי האחרון אותו עיצב גאודי ואחת מעבודותיו היפות ביותר. לצורך כך נעשה שימוש בקווים מעגליים על מנת ליצור תחושה של תנועה הנראית כמעין גלי ים. על גג המבנה ניתן לראות ארובות מצופות בקרמיקה וכן את ראשם של גרמי המדרגות בבניין המעוצבים כמעין צלבים. מהגג ניתן לערוך תצפית פנורמית מרהיבה על העיר כולה וכן בקומת הכניסה ניתן להציץ אל חיי העשירים בחדרי המגורים של משפחת מילה - בעלי הבניין.

קומפלקס ענקי הכולל מספר גנים בעיצובו של גאודי שנועדו בתחילה לשמש כשכונת וילות, אך מאחר שלא הייתה היענות מצד עשירי העם אומץ הפרוייקט על ידי עיריית ברצלונה והפך לפארק ציבורי. בכניסה לפארק מקדמת את פני הנכנסים מזרקה בצורת לטאה המעוטרת בקרמיקה וביתנים מרהיבים שנועדו ליצור הפרדה בין העיר הסואנת והשלווה השוררת בגנים. מצדי המזרקה מדרגות המובילות בראשן לאולם עמודים יפהפה שתקרתו מעוטרת גם היא בקרמיקה. הכיכר הראשית בפארק מוקפת ב"ספסל" מתפתל ענקי אשר המעקה שלו צופה בקרמיקה צבעונית על ידי תלמידו הנאמן של גאודי. שבילי הפארק מובילים לביתו של גאודי המשמש היום כמוזיאון ולעוד אינספור הפתעות

אולי פאר יצירתו של אנטוני גאודי שנקטעה באיבה עם מותו הפתאומי ובנייתה ממשיכה גם כיום (וצפויה להסתיים בשנת 2026 בערך). במבנה הכנסייה ניתן לראות באופן ברור את סגנונו של גאודי. בכנסיה 12 צריחים המסמלים את 12 השליחים (עד היום נבנו רק שמונה) ומתנשאים לגובה של 100 מטר. עוד צפוי להיבנות צריח ענקי שיתנשא לגובה 170 מטר וארבעה צריחים שיציינו את ארבעת מבשרי הנצרות. אל הצריחים ניתן לעלות בעזרת מעלית או במדרגות הלולייניות ומראשם לצאת לתצפית מרהיבה על כל העיר. בתחתית המבנה מוזיאון גאודי בו סרטונים המסבירים על בניית הכנסייה ועל פועלו של גאודי.